אנשים שעשו הסבה מקצועית אחרי גיל 40 והצליחו בגדול

רוב האנשים בוחרים להאט בשנות הזהב שלהם, אך לא כולם. עבור חלקם, הפרישה היא הזמן המושלם למצוא משרה חלקית כדי להישאר עסוקים ולהרוויח הכנסה נוספת. עבור אחרים, להזדקן פירושו סוף-סוף לרדוף אחר תשוקה ארוכת שנים - או לחשוף תשוקה חדשה שלא ציפו לה מעולם. מאנשים לא מוכרים ועד לפרצופים מפורסמים, הנה 19 אנשים שהחליטו לנסות משהו חדש ומצאו הצלחה בשלב מאוחר בחיים.

הרלנד סנדרס, אחד מגדולי המזון המהיר המפורסם ביותר בעולם, ניהל תחנת שירות פשוטה בקנטאקי כשהיה בן 40. לאחר מכן, פתח מסעדה יחידה מעבר לרחוב שתשרת טוב יותר את עוברי הדרך הרעבים. בתפריט, כמובן, היה עוף מטוגן - וזה היה כל-כך טעים שב-1935 הוא קיבל את תואר הכבוד 'קולונל' ממושל מדינת קנטאקי. אבל הרעיון לא התפוצץ לרשת KFC עד שנת 1952, אז סנדרס סגר את המסעדה המקורית שלו והתחיל למכור זיכיונות על המותג שלו כשהיה בן 62.

ג'וליה צ'יילד החלה את הקריירה שלה בתחום הפרסום, ואז עבדה במודיעין ממשלתי בזמן מלחמת העולם השנייה. היא הייתה בשנות ה-30 לחייה לפני שעברה לפריז ואימצה את המטבח הצרפתי. רק בשנת 1961, כשהיא תהיה כמעט בת 50, היא תמצא מוציא לאור לספר הבישול המפורסם שלה, 'שליטה באמנות הבישול הצרפתי'. לאחר מכן, היא הגיעה לטלוויזיה הציבורית ובסופו של דבר הייתה האישה הראשונה שנכנסה להיכל התהילה של הקולינריה.

ג'יי ליכטי התעסק בבניית כלי נגינה כתחביב. במהלך המיתון, כשהיה בשנות ה-50 לחייו, החליט ליכטי להעלות הילוך. בשנת 2009 הוא עבד במשרה מלאה ב'גיטרות ליכטי', עסק שהוא מנהל היום עם אשתו מחוץ לביתו בצפון קרוליינה. הם שולחים גיטרות מותאמות אישית ללקוחות מכל רחבי העולם. ליכטי אמר בראיון ל-סי.אן.בי.סי. כי העסק יציב מאוד, עם מכירות הדומות לעסקי הבניה שלו. 

אולי הפרצוף שלה מוכר לכם מסדרות כמו 'עקרות בית נואשות' ו'הבית הלבן', אבל קאתרין ג'ווסטן בילתה חלק ניכר מחייה כאחות פסיכיאטרית. לאחר שהתגרשה והפכה לאם חד הורית לשני בנים צעירים, היא נשבעה לרדוף אחר חלומה. עשור לאחר מכן, היא עשתה מופעי רחוב בדיסני וורלד ובהמשך עברה להוליווד, שם התפקידים הבולטים ביותר שלה לא הגיעו עד שנות ה-60 לחייה.

וולי בלום החליט להשתמש בניסיון של יותר משלושה עשורים בתעשיית החלב כדי להקים את החברה שלו, 'דנאלי פלייברס', כשהיה בן 54. החברה מייצרת טעמי גלידה למותגי חנויות רבים, והגלידה הפופולרית ביותר שלו, מוס טרקס, להיט עד היום. מאוחר יותר, בלום התרחב לעסק שני, 'דנאלי רכיבים', והתנגד לפרוש לפנסיה כשהמפעלים שלו ממשיכים לגרוף מיליונים.

לורה אינגלס וילדר, סופרת הסדרה האוטוביוגרפית 'בית קטן בערבה', הפכה למורה בגיל 15 ועברה את רוב חייה הבוגרים בטיפוח החווה והמשפחה. היא לא ממש התחילה לעסוק בכתיבה עד שנות ה-40 לחייה, והתמודדה עם מספר סבבי דחיות בניסיונותיה הראשונים לתעד את ילדותה בספר. היא סוף-סוף פרצה עם 'בית קטן ביער הגדול' בשנת 1932, כשהייתה בשנות ה-60 לחייה. היא המשיכה לכתוב עוד מספרי 'הבית הקטן' בעשור הבא.

קשה להאמין שריי קרוק לא בילה את רוב חייו בבניית אימפריית המזון המהיר, מקדונלד'ס. אבל האמת היא שהוא בילה חלק ניכר מהקריירה שלו כמוכר כוסות נייר ומכונות מילקשייק. באחד מביקוריו במהלך העבודה, הוא קיבל השראה ממסעדת ההמבורגרים של דיק ומק מקדונלד בקליפורניה, והציע לזכות את הקונספט ברחבי הארץ. זה היה בשנת 1954, כשקרוק היה בתחילת שנות ה-50 לחייו. תוך חמש שנים היו 100 מסעדות של מקדונלד'ס, וקרוק רכש את החברה במהרה בראשית שנות ה-60. השאר, כמובן, מק'היסטוריה.

אנה מרי רוברטסון מוזס, הידועה יותר כסבתא מוזס, בילתה חלק ניכר מחייה בחוות בוירג'יניה ובניו יורק, כשהיא מטפחת בעלי חיים ומגדלת חמישה ילדים. היא עסקה מעט בציור, אך לא התייחסה לזה ברצינות עד שבעלה נפטר בשנת 1927, כשהייתה בשנות ה-60 לחייה. אף על פי כן, היא לא פרצה לתודעה עד שנת 1938, אז אספן אמנות הבחין בכמה מציוריה בחנות מקומית. לאחר מכן, ציוריה הוצגו במוזיאון לאמנות מודרנית. היא חיה עד גיל 101 וציירה בערך 1,500 יצירות אמנות.

טים ונינה זאגאט היו בוגרי ייל ועורכי דין שייצגו תאגידים, כך שהם כבר היו מסודרים. בשנות ה-70, כשהחלו לתשאל חברים באופן לא פורמלי על דעתם על מסעדות במנהטן, הקריירה שלהם התפתחה לתשוקה חדשה - יצירת ספרי הדרכה מקומיים. המאמץ גדל בהתמדה, אך לא השתלם לחלוטין עד שנת 2000, כשהם מצאו משקיעים, אז היו בני 60 ו-58. גוגל רכשה את מדריכי זאגאט בשנת 2011 תמורת 151 מיליון דולר.

ג'פרי נאש הצליח לא רע כמוכר של קמעונאית בגדי גברים, אבל אז המיתון הגיע - ואיתו גם רעיון. בגיל 58 הוא עיצב וחשף את הג'ופי, מנשא ידני שעוזר להורים ללמד את התינוקות שלהם ללכת. במטרה להשיג מספיק מזומנים בכדי לממן את עסקיו המתחוללים הוא הקריב קרבנות, כולל בית קטן יותר ומכונית מפוארת פחות, אך הוא אמר לניו יורק טיימס כי הביקוש למוצר גדול.

ליאו גודווין סניור היה רואה חשבון לפני שהתחיל להשתכשך בענף הביטוח. הרעיון שלו - מהפכני באותה תקופה - היה שהוא יכול להוזיל עלויות על-ידי מכירות ישירות מול לקוחות מסויימים. בשנת 1936, סביבות גיל 50, הוא החליט להקים את חברת ביטוח העובדים הממשלתית, הידועה יותר בשם 'גייקו'. לחברה לקח ארבע שנים להפוך לרווחית, אך לאחר מכן הצלחתה הרקיעה שחקים. כיום החברה בבעלות ברקשייר האת'וויי והיא אחת מחברות ביטוח הרכב הגדולות בארה"ב.

כאשר קרול גרדנר התגרשה בגיל 52, היא הקשיבה לעצתו של עורך דינה ומצאה אהבה עם בן זוג חדש: כלב. היא בחרה בכלבת בולדוג אנגלי בת 4 חודשים בשם זלדה. אחרי שתמונה של זלדה זכתה בתחרות אוכל לחיות מחמד בחנות מקומית והייתה להיט בכרטיסי חג עבור חברים, גרדנר ידעה שיש לה משהו מיוחד בידיים. מנהלת הפרסום לשעבר הקימה את חברת 'חכמת זלדה', וייצרה מאז ועד היום מיליוני כרטיסי ברכה, לוחות שנה, ספרים ומוצרים אחרים.

במשך רוב חייו הבוגרים לא היה לדאנקן היינס שום קשר לעוגות. הוא היה איש מכירות בחברת דפוס, וחלק מהעבודה שלו כללה נסיעות ברחבי ארה"ב ועצירות לאוכל במסעדות. זה מה שנתן לו השראה להוציא לאור, באופן עצמאי, את הספר 'הרפתקאות אכילה טובה' בשנת 1936, כשהיה בן 55. הוא הפך למבקר מסעדות מפורסם כשהיה בשנות ה-70 לחייו, ושמו התנוסס על גלידה וכמובן - על תערובות לעוגות.

כמו גברים בריטים רבים בזמן מלחמת העולם השנייה, ריצ'רד אדמס בילה זמן מה בצבא, ואז הצטרף לשירות המדינה תוך כדי שהוא מקים משפחה. אבל היה זה סיפור שהוא סיפר לבנותיו במהלך נסיעה ברכב, על חבורה של ארנבים בחיפוש אחר בית חדש, שבסופו של דבר יהפוך אותו למפורסם. הוא לקח עט ונייר וכתב את 'גבעת ווטרשיפ', שפורסם בשנת 1972 כשהיה בשנות ה-50 לחייו. הספר מכר מיליוני עותקים, והתניע באופן רשמי את הקריירה שלו כסופר פורה.

ההצלחה של רונלד רייגן על הבמה העולמית גוברת על העובדה שהוא לא נכנס לפוליטיקה עד שהיה בשנות ה-50 לחייו. עד אז, כידוע, הוא היה שחקן בולט שהחל את דרכו כקריין ספורט. קל גם לשכוח כי רייגן הפסיד פעמיים בניסיון להפוך למועמד רפובליקני לנשיאות: פעם אחת בשנת 1968 ופעם נוספת בשנת 1976, לפני שהוא סוף-סוף הצליח בשנת 1980. כשנבחר בגיל 69, הוא היה הנשיא המבוגר ביותר שנכנס לתפקידו -  שיא שהוא איבד לאחרונה לדונלד טראמפ, שנכנס לתפקיד בגיל 70.

רוז'ה בילה את רוב חייו כרופא ומורה, אך הוא גם נאבק בדיכאון. דרך אחת בה הוא התמודד היא על-ידי עריכת רשימות ארוכות בהן נהג לקטלג ולסווג מילים נרדפות ואנטונימיות. הרגל זה היה הדבר שבסופו של דבר יהפוך אותו למפורסם. בתחילת שנות ה-70 לחייו, הוא פרסם את המהדורה הראשונה של 'התזאורוס של רוז'ה'. הספר מעולם לא יצא מדפוס ומכר עשרות מיליוני עותקים.

אולגה קוטלקו, מורה שבשלב מסוים לימדה עשר כיתות בבית ספר בן חדר, הייתה ילדה אתלטית, אך היא לא חזרה לעסוק בספורט ברצינות עד גיל מבוגר. סיבוב בליגת סופטבול הוביל אותה להשתכשך במגרש בגיל 77, והאימונים שלה הפכו לרציניים מהר מאוד. בסופו של דבר, היא השיגה כמעט שני תריסר שיאים עולמיים בקטגוריית הגיל שלה, באירועים הכוללים הדיפת כדור ברזל, קפיצה לרוחק וכידון.