Cecilie_Arcurs/istockphoto
האנשים שאיתם אנו מבלים הכי הרבה זמן משפיעים בצורה עוצמתית על התפיסות שלנו. לפעמים זה יכול להיות דבר חיובי, אך אין זה פלא שלמערכת יחסים אנטגוניסטית יכולה להיות השפעה שלילית על בריאותנו הנפשית. דיברנו עם מומחים ועברנו על מחקרים בכדי לבחון התנהגויות המאפיינות מערכות יחסים מזיקות או פוגעניות מבחינה רגשית, ובחנו כיצד קשרים מאין אלו יכולים להשפיע לרעה על הבריאות הנפשית או אפילו, הגופנית שלנו.
"אם אתם או בני זוגכם מרגישים שהקשר עצמו הפך למקור ללחץ, אז תהיו בטוחים שמשהו אינו כשורה", אומר קורי פלויד, פרופסור לתקשורת בין-אישית מאוניברסיטת אריזונה, שמחקריו מתמקדים בחיבה. "אבל בין אם זה במערכת יחסים מבוססת ובין אם זה קשר טרי, קל להתעלם מאותם סימנים", טוען פלויד. "הסימנים האלו מהווים תמרור אזהרה שאומר שאולי הזנחנו את מערכת היחסים והיא זקוקה לטיפול מסוים." דרך אחת מוכחת למזער לחץ היא באמצעות מגע גופני חיובי.
תסמינים גופניים נפוצים של לחץ כוללים כאבי ראש, אי-שקט בבטן, כאבי חזה, הפרעות שינה, חריקת שיניים ותחושה כללית של אנרגיה ירודה. אם אתם חווים תסמינים כאלו לעתים קרובות ביחס לבן או בת הזוג, כנראה שיש משהו לא בסדר שדורש תיקון. גם אם אתם קובעים כי הלחץ נגזר מגורמים אחרים, עדיין יש סיכון שהוא יכול להניע טריז במערכת היחסים, במידה ואתם לא מכירים ברגשות האלו.
אם אדם מתחיל לפחד מאינטראקציות עם הקרובים לו, הוא עלול להגיע למצב שהוא נמנע מהן לחלוטין. "אנחנו לא אוהבים לחשוב על העובדה שהנישואים או מערכת היחסים שלנו עשויים להיות במצוקה", מסביר פלויד. "רובנו נוטים ללכת בדרך שיש בה מה שפחות התנגדות, וזה אומר לא להתעמת עם משהו שהולך לדרוש את האנרגיה והמאמץ שלנו בשביל לשנותו, אלא אם כן אנחנו חייבים." זה עשוי למנוע סכסוך באופן מיידי ונקודתי, אך התעלמות מנושאים זמן רב מדי, יכולה לגבות מחיר משני הפרטנרים, ובסופו של דבר, להחריף בעיות בהמשך הדרך.
הכוונה למניפולציה פסיכולוגית, במקרה הספציפי הזה, היא שאם אתם מבחינים בבעיה, אז בן הזוג לא רק שלא מוכן להתמודד איתה, אלא גם מכחיש או ממציא תירוצים שמאפשרים לו להתנהג כאילו הבעיה אינה קיימת. הכחשה מחויבת ועקבית מעין זו - במיוחד ממישהו שאנו קרובים אליו - יכולה להיכנס לראש שלנו בקלות ולגרום לנו להטיל ספק בתפיסות שלנו. לדברי פלויד, הפתרון הטוב ביותר הוא לסמוך על האינסטינקטים שלנו ולהיות כנים באופן מוחלט כלפי עצמנו ביחס לקשר - אפילו לגבי החלקים שפצעו את האגו שלנו - בין אם בן או בת הזוג שלנו מוכנים לעשות את אותו הדבר, או לא.
כשמשהו לא תקין במערכת היחסים, זה קשה שלא להרגיש כאילו הבעיה משקפת את מי שאנחנו. הרגשה זו יכולה ליצור חוסר ביטחון עמוק, אפילו כאשר אין זה מוצדק. חוסר ביטחון יכול להוביל לתוצאות הרות אסון אם לבן או בת הזוג יש נטייה להשליך את חוסר שביעות רצונם על אחרים, ובכך לגרום לשני הצדדים לצאת עם הרגשה גרועה יותר אחרי שיחה על סוגיה בעייתית בקשר.
אחת התגובות הרגשיות הנפוצות ביותר ללחץ, בין אם מושפע מתוך מערכת היחסים ובין אם מחוצה לה, היא התנהגות נסערת ועצבנית שאינה אופיינית לנו, המופנית בעיקר לקרובים לנו. התפרצות עלולה להתרחש בעקבות ניסיונות לטפל בבעיה המרכזית, בעיקר מתוך צורך להתגונן ולהמנע מאשמה.
בעיות לא פתורות יכולות להתבטא בהתנהגות שלילית כמו התקפה נגדית של בן הזוג כי הוא מרגיש פגוע מסיבות שאינן תמיד ברורות. במקרה זה, פלויד מייעץ לבני הזוג להתגבר על האגו שלהם ובאמת להרהר בתלונות ובטענות של האדם האחר. מחקרים גילו שהדרך הטובה ביותר להימנע ממעגל כעס, הרס ונקמה היא פשוט להפסיק לעסוק בו.
כל מערכת יחסים מבוססת על קבלת ומתן תמיכה לאדם האחר. כשבן זוג אחד מתחיל לתת מעט מדי ומצפה לקבל יותר מדי בתמורה - זה סימן רע. משמעות הדבר יכולה להיות שהצורך של אדם אחד בהבנה וחיבה חברתית - מה שפסיכולוגים מכנים "הצורך להיות שייך" - אינם מתקיימים, ותורמים לחוסר שביעות הרצון ככל שהבעיה נמשכת.
ניתן לטפל ברוב הבעיות במערכת היחסים באופן פרודוקטיבי בהתאם למצב, אבל אם מדובר בקשר אלים, אפילו שיחה על חוסר שביעות רצון של אחד הצדדים עלולה להיות מסוכנת. אם זה המקרה, הקפידו לשקול תחילה את הבטיחות האישית שלכם ובקשו סיוע מקצועי. אלימות במשפחה לא רק פוגעת פיזית, אלא גם רגשית, תורמת להערכה עצמית נמוכה, ספק עצמי ואפילו מחשבות אובדניות.
לחץ ממושך במערכת יחסים עייפה עלול לגרום לחרדה ודאגה, שמשאירות אותנו תמיד על הסף. "כשהסטטוס של מערכת היחסים או של תהליך בקשר מניעים את הדאגה לגבי העתיד, היציבות או המצב הכלכלי, יש סיכוי גבוה שאלו יתרמו לתסמיני החרדה," אומר פלויד. "בדרך כלל, זה לא יוביל להתפתחות ספונטנית של הפרעת חרדה מאובחנת, אבל זה בהחלט יכול לגרום לביטוי של מה שמכונה 'תסמינים תת-קליניים'".
מערכת יחסים מלאת הבנה יכולה להשפיע לטובה על אנשים הסובלים מחרדה חברתית על-ידי עידודם לצאת מהקליפה שלהם. עם זאת, מערכת יחסים רכושנית עלולה להחמיר חרדה חברתית אם הצד הרכושני גורם לבן או בת הזוג להרגיש אשמים כאשר הם מתקשרים עם אנשים אחרים. אם לא ניגשים לטיפול, חרדה מסוג זה יכולה להוביל להזנחת מיני אחריות או מערכות יחסים אחרות, כמו גם לכל ההשפעות ההרסניות ומשנות החשיבה הנובעות מבדידות ממושכת.
כאשר דאגה לעתיד היא זו שמניעה את החרדה, מתלווה לה תחושת חוסר תקווה שהיא התורמת העיקרית לתסמיני הדיכאון; ביחד עם כבדות, התנתקות וחוסר מוטיבציה. על פי פלויד, מערכות יחסים המאתגרות את תחושת הערך העצמי שלנו, נוטות להניע דיכאון.
לדברי פלויד, סימפטום שכיח לדיכאון הוא התבודדות, השונה מחרדה חברתית בכך שהיא מונעת מאדישות כלפי מצבים חברתיים ולא מפחד. אם הקשר היחיד שלנו הוא עם בן או בת זוג שמתעללים בנו רגשית או פיזית, אנו עלולים להיכנס למעגל אכזרי ומבודד בו הדיכאון וחוסר התקווה שלנו עשויים לחסל כל מוטיבציה לחפש השפעות חיוביות יותר בחיינו.
תלות משותפת מתייחסת לבני זוג אשר בדרך כלל נותנים תוקף להתנהגויות אמונות של האחר במידה מזיקה. פלויד אומר כי הדינמיקה הזו יכולה לחול לא רק במקרה של שימוש מוגזם בסמים ואלכוהול, אלא גם על פסיכופתולוגיות או דרכי חשיבה ששני בני הזוג חולקים. "אז אם יש שני בני זוג מדוכאים או שני בני זוג חרדים, זה יכול להיות קל עבורם לאפשר האחד לשני להישאר במקום החרד והדכאוני, עד כדי כך שהם מרגישים בנוח עם הסימפטומים המתלווים לכך," מסביר פלויד.
כשאנשים הסובלים מחוסר בטחון לגבי הגוף שלהם נכנסים למערכת יחסים הגורמת להם להרגיש חסרי ערך, הם עלולים לפתח הפרעת אכילה. גם תחושת הבידוד המתלווה למערכת יחסים פוגעת או בלתי תקשורתית, תורמת להתפתחות הפרעת אכילה. מצד שני, אכילה כפייתית, כמו שימוש בסמים, יכולה להפוך למנגנון התמודדות פאסיבי-אגרסיבי ללחץ שאינו מדוכא אחרת.
יש קשר חזק ומבוסס מחקר בין תחושת המצוקה הגופנית והרגשית שלנו לבין היכולת שלנו לנוח היטב. מערכת יחסים עם לחץ עקבי עלולה, לעתים קרובות, להקשות עלינו לישון באופן רציף או להירדם מלכתחילה. ההשלכות של מחסור בשינה הן רבות וכוללות זיכרון לקוי, קושי להתרכז, דכדוך, סרבול, עלייה במשקל ומערכת חיסונית חלשה.
מניפולציות פסיכולוגיות, הכחשה או צורות אחרות של חוסר יושר עקבי במערכת היחסים עשויים להשפיע על תפיסת המציאות של האדם. "אנו נוטים לראות את המציאות כפי שהאנשים שאכפת לנו מהם רואים אותה, מכיוון שכך אנו מקבלים תוקף לתפיסות שלנו", מסביר פלויד. "כאשר התפיסה הזו מעוותת על-ידי תהליכים נפשיים ו/או תהליכים במערכת יחסים המשמרים את המצב, לא רק שהתפיסה הפגומה הזו נשמרת, היא טבועה. היא הופכת לתפיסה שקשה לנו להטיל בה ספק". זו הסיבה בגללה קורבנות של מערכת יחסים פוגענית יכולים להיות כה מהוססים, אם לא עויינים, כאשר אנשים חיצוניים סותרים את אמונותיהם המעוותות כשהם מנסים לעזור.
במקרים מובהקים של התעללות רגשית ו/או גופנית, מערכת היחסים עלולה להוביל לתסמינים של הפרעת דחק פוסט-טראומטית, ברגע שהצד הנפגע מנסה להתגבר על הפחד, חוסר הבטחון ותחושת המציאות המוטעית שבן/בת הזוג אולי החדירו בהם. התסמינים כוללים פלאשבקים, סיוטים, מחשבות בלתי נשלטות וחרדה קשה שאינה עולה בקנה אחד עם המצב הקיים.
כאשר מערכת יחסים משמעותית מגיעה לסיומה, זה עלול להוביל להרס רגשי כה גדול שבא לידי ביטוי במצב גופני פסיכוסומטי שנקרא 'תסמונת לב שבור'. התסמינים מחקים התקף לב וכוללים קוצר נשימה וכאבים בחזה, שלמעשה מופעלים כתוצאה משיטפון של אדרנלין והורמונים אחרים המגיבים ללחץ. מדובר במצב נדיר, אך הוא נפוץ יותר בקרב נשים לאחר גיל המעבר ואנשים שסובלים מתסמינים חרדתיים או דיכאוניים.
כל סוג של קשר "רעיל" יכול להוות גורם מלחיץ משמעותי, המחמיר בעיות נפשיות שאנו ממילא מתמודדים איתם; בין אם זה דיכאון, חרדה, פוביה חברתית, התמכרות או כל דבר אחר. למרות שחשוב לקבל תמיכה מאנשים אהובים, מחקרים מראים שהשהייה במערכת יחסים רומנטית שאינה בריאה, נוטה להזיק למצבנו הנפשי יותר מאשר לא להימצא במערכת יחסים כלל.
זה נכון שמערכות יחסים מסוימות מסתיימות בכאבי לב, חרדה ובעיות מטרידות אחרות, אך אין זה אומר שלא שווה לנו לחפש אחר קשר רומנטי. פלויד מקפיד לציין כי מערכות יחסים חיוביות יכולות לגרום לנו להרגיש פחות מבודדים ולהגן עלינו מבעיות נפשיות. "מערכת יחסים טובה היא אחד המפתחות המשמעותיים ביותר לבריאות הנפש", הוא אומר. "הקשר בין טיב מערכות היחסים בחיינו לבין בריאות הנפש שלנו, הוא חזק מאוד לשני הכיוונים."
בנימה זו, אם חלק מהבעיות או הסימפטומים מרגישים לכם מוכרים, הקדישו זמן ואנרגיה לטפל בבעיות הללו, בהנחה ואתם מעוניינים לשמר את מערכת היחסים. כמו כן, הרחיקו את עצמכם מאלה שאינם ראויים לאנרגיה הרגשית שלכם הנדרשת לתיקון הבעיות.
